א. מעשה שבת. ב. ע"י עכו"ם או מומר. ג. עשה עבור אחרים. ד. אחרים לא יודעים שעושים עבורם. ה. להנות מדמי המלאכה. ו. חפץ העומד למכירה. ז. מעשה שבת ספקו לקולא או לחומרא. ח. לפני עור לא תתן מכשול. ט. מסייע לדבר עבירה.
א. מעשה שבת
איתא בחולין (טו.) המבשל בשבת, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל, דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצ"ש, במזיד לא יאכל עולמית, רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג יאכל למוצ"ש לאחרים ולא לו, במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים, ע"כ. ועי' ברי"ף (שבת יז. ברי"ף) וברמב"ם (פ"ו הכ"ג) שנקטו כר"י דבשוגג אסור לו ולאחרים עד מוצ"ש ובמזיד לו אסור לעולם ולאחרים עד מוצ"ש. אולם דעת תוס' (חולין טו. ד"ה מורי) כר"מ דבשוגג מותר לו ולאחרים מיד ובמזיד אסור לו ולאחרים עד מוצ"ש. ודעת השו"ע (רסי' שיח) כהרמב"ם ודעימיה. אבל דעת הגר"א (ס"ק א) כתוס'. והכרעת המ"ב (ס"ק ז) שבמקום הצורך יש לסמוך ע"ז בבשול בשוגג. [ומשמע מדבריו שבבשול במזיד יש להחמיר. וכן דקדק הגרשז"א זצ"ל (שש"כ פס"ו הגה קסט), וצע"ק דזה דלא כמר].
ב. ע"י עכו"ם או מומר
וכתב הרמב"ם (שבת פ"ו ה"ח) דישראל שעבר על איסור אמירה לנכרי ועשה מלאכה על ידו, מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב אחר שימתין בכדי שתעשה. וכן פסקו השו"ע (סי' שז סע' כ). ועיי"ש ברמב"ם שאסרו בכדי שיעשו, כי אם יתירו מלאכתו מיד יש לחוש שמא יאמר שוב לגוי לעשות לו ע"מ שימצא הדבר מוכן מיד. וכן הביא במ"ב (שם).
ומ"מ כתבו הט"ז (סי' שיח ס"ק א) והמ"א (שם) דכ"ז בעכו"ם אבל ישראל שעשה לצורך אחר לא חיי' שיבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה, ועוד שהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא ולא לו, ע"כ. וכן הביא המ"ב (ס"ק ה).
ועפ"ז יצא להסתפק הפמ"ג (סי' שכה א"א ס"ק כב) לענין מומר לחלל שבתות האם דינו כעכו"ם לענין זה, דאע"פ שבאמירה לישראל לא אסרו בכדי שיעשו שאני התם דלא ישמע לו ולא שכיח, משא"כ במומר אלא דיש לדחות דאמירה לעכו"ם קיל ליה כי אינו אלא שבות, משא"כ כשמבקש ממומר נמצא עובר על לפנ"ע וחמיר ליה, ע"כ. ודעת התהל"ד (סי' שיח אות ז) להקל בזה. ועי' במאור השבת (ח"א סי' יח הגה סו*) בשם הגרשז"א זצ"ל שכת' דלא ברירא ליה האם קיי"ל כהפמ"ג, ובשם הגריש"א זצ"ל הביא להחמיר. וכן המנח"י (ח"ט סי' לט וח"ג סי' עט) מחמיר בזה. ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תנ"ו בדין אינן שתו"מ של זמננו בענין זה.
ג. עשה עבור אחרים
ועי' במ"א (סי' שיח ס"ק ב) שרצה לומר דמי שנתבשל תבשיל בשבילו בשבת שדינו כאלו הוא עצמו בישל, כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ה בדינא דאין מבטלין איסור לכתחלה. ושוב חזר בו ע"פ הב"י ביו"ד שם דמשמע דדוקא התם חיי' שיאמר לעכו"ם לבטל האיסור, אבל הכא בלא"ה צריך להמתין בכדי שיעשו כשבישלו עכו"ם ולישראל לא חיי' דאין אדם חוטא ולא לו, ע"כ.
ולפי המ"א איכא נפ"מ בענין מומר שעשה מלאכה (למחמירים לעיל) דיש לאסור אף אם עשה עבור אחרים. ועי' בכת"ס (או"ח סי' נ) שנקט שעד כאן לא היקל המ"א הנ"ל אלא במי שעבר במקרה ועשה בשביל אחר, אבל בגוונא שעובר בקביעות מידי שבת בזה בוודאי קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם, דניחא להו כמו להמבשל עצמו כי שייך שיצוו לו בפעם אחרת, ע"כ. [ועי' במ"ב (סי' שסב ס"ק יח) שנקט שאם צוה ראובן לשמעון לעשות מלאכה עבורו או שידע ששמעון עושה בשבילו והיה ניחא ליה שתעשה כדי להנות ממנה, משמע מהרמב"ם דשוב נאסר המלאכה לראובן אף ששמעון עשאה בשגגה, דלדידיה נחשב כמזיד, ע"כ].
ד. אחרים לא יודעים שעושים עבורם
וכת' בט"ז (יו"ד סי' צט ס"ק י) בשם המהרש"ל דמה שאוסרים אם ביטל עבור אחר, היינו דוקא כשידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה, ואפי' לא צוה אותו לבטלו יש מקום לאסור, אבל בלא"ה לית לן בה. וכן נקט הפמ"ג (מ"ז ס"ק י) בשם הפר"ת דדוקא כשידע זה שנתבטל בשבילו נאסר. וכן פסק החכ"א (כלל כב אות ז).
אולם הרע"א (שם על השו"ע שם) ע"פ הריב"ש (סי' תצח) כת' דאף מי שנתבטל עבורו ולא ידע מזה גם נאסר. ודעת הפר"ח (ס"ק יג) דכל דניחא ליה אף אם לא ידע אסור. וכן נקט החזו"א (סי' לז סס"ק יג ד"ה ולפ"ז). והכרעת הגריש"א והגר"ש ואזנר זצ"ל (בדיקת המזון כהלכה פ"ז הגה 9) שיש לחשוש לריב"ש. ולפי"ז ה"ה בנ"ד אם עשו עבור אחרים וניחא להו אע"פ שלא ידעו מזה יש מקום להחמיר. אלא שבמחזה אברהם (סי' מח) הובא במנח"י (ח"ג סי' עט אות יד) כת' דיש לחלק בין הקונים התמידים שלו, שעושה על דעתם, שדינם כעושה לעצמו, לבין קונים אחרים, דא"צ למחות במיקל, אחר שיעבור שיעור בכדי שיעשו. ועי' בהר צבי (ח"א סי' קפ ד"ה ולענ"ד).
ה. להנות מדמי המלאכה
ויעויין בב"ק (עא.) שהקשו מ"ט דר' יוחנן הסנדלר (שאוסר במזיד אף לאחרים לעולם), ואמרו דכתיב "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם" מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה, אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה, ת"ל "לכם" שלכם יהא, יכול אפילו בשוגג, ת"ל "מחלליה מות יומת" במזיד אמרתי לך ולא בשוגג, ע"כ. מבואר דלר"י הסנדלר שמחמיר טפי משאר התנאים מ"מ מעשה שבת אינו בכלל איסור הנאה וע"כ מותר למכרו. וכן פסק המ"ב (סי' שיח ס"ק ד).
וכת' באו"ה (כלל כד באמצע דין י) שאם עבר וביטל איסור, המאכל נאסר משום קנס (כמו שמצינו במעשה שבת), וה"ה דאסור לו למכרו לאחר, אע"פ שקודם הביטול היה מותר למכור האיסור לגוים מ"מ עכשיו שמכרו לישראל לאכילה הוא נהנה בתוספת זה להתירו אף לאכילה, אלא צריך ליתנו לאחר בחנם שאז לא נהנה ממעשיו הרעים, ע"כ. וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' צט סע' ה). וכת' הש"ך (ס"ק יב) דדוקא כשהישראל לוקח ביוקר מהעכו"ם אסור דאל"ה אין טעם לאסרו למכור לישראל דהא לא אהני מעשיו הרעים, ואולי מש"כ שצריך ליתנו לאחר בחנם הוא לאו דוקא.
אלא דעי' במ"ב (שם) שכת' שמותר ליהנות מדמיה של המלאכה, ע"כ. ומשמע מסתימת לשונו שמותר אף להרויח, וע"כ דס"ל כהפר"ח (יו"ד סי' צט ס"ק יד) שהביא דברי הש"ך הנ"ל וחלק עליו דלעולם מותר למכרו לישראל אחר אף ביוקר יותר מהעכו"ם, דכיון שאין כונתו בביטול האיסור למוכרו, דלהאי ודאי לא טרח, אלא כונתו לבטלו לאוכלו, וכיון דלא נתקיימה מחשבתו דהא לא שרינן ליה לאכלו שרי למכרו אף ביוקר לישראל וראיה לדבר מהא דאמרינן בב"מ (צ:) בנתן לאינו יהודי לסרס בהמתו, דמותר למכור לאינו יהודי, אף דמכרו ע"י סירוס ביוקר, רק שמוכרח למוכרו.
אולם הפלתי (שם ס"ק ז) דחה ראיית הפר"ח, דבשלמא שם אלו לא סרסו היה יכול להחזיק לעצמו, ועכשיו דסרסו מוכרח למוכרו, פשיטא דהוא קנס. אבל כאן שנתערב איסור בהיתר [אילו לא בטלו] היה ג"כ מוכרח למכור לאינו יהודי, דלישראל אסור, ועכשיו שבטלו, אם אתה מתירו למכור לישראל ביוקר, הא אין קנס כלל, ואינו מפסיד כלל, ואדרבה נהנה ע"י כן ומרויח ומה קנס יש בזה. ולכן הנכון כהש"ך, ע"כ. ועכ"פ מהמ"ב משמע כהפר"ח. והקהלות יעקב (ליקוטים ח"ב סי' ז ד"ה ודע) דאולי דברי המ"ב הוא לשיטת הפר"ח שם. ושו"ר שכ"כ בצי"א (חי"ג סי' מח אות ו) בדעת המ"ב.
והכה"ח (אות ח) כת' דמה שמותר ליהנות מדמי אותה מלאכה נראה דהיינו שיוכל למכרה רק בכדי מה שהיה שוה אותו דבר קודם שיעשה בו מלאכה כדי שלא יהנה ממלאכת שבת, ע"כ. והגרשז"א זצ"ל (מנח"ש ח"א ססי' ה) כת' שאם נטע במזיד אסור רק להרויח דמים ממלאכת הנטיעה שעשה בשבת. והשבט הלוי (ח"ח ססי' סב) נקט שיש למכרו ולא להנות נגד דמי האיסור. [ועי' בארחות שבת (פכ"ה הגה לג) שהקשו על דברי המ"ב הנ"ל מסימן שכ"ה ס"ק ל"ז שעכו"ם שהביא בשביל ישראל מחוץ לתחום, אסור לאכול בו ביום למי שהובא בשבילו, ולערב בכדי שיעשו. ומ"מ מותר למכור לאחר שלא הובא בשבילו ובלבד שלא ירויח למכור ביוקר ממה שלקח [כנה"ג], ע"כ. ויש ליישב דבנכרי חמיר טפי וכנ"ל בענין להמתין בכדי שיעשו].
ו. חפץ העומד למכירה
ויעויין בשמעתא עמיקתא גליון תנ"ו שבארנו דאע"פ שבמעשה שבת יש משום איסור הנאה מהמלאכה, כגון אכילת תבשיל שהתבשל בשבת, מ"מ מותר להנות מדמי המלאכה כי לא אסרו אלא תשמישו הרגיל של הדבר כי הוא אכילתו, אבל למכרו התירו כי אין זה תשמישו. ולפי"ז היכן שמלכתחילה הדבר עומד למכירה י"ל שמכירתו בכלל תשמיש הרגיל שלו ואסור. וכ"כ בצי"א (שם) די"ל דהיכן שכוונת העבריין מתחילה היתה על הנאת הדמים, חל הקנס גם על הדמים, ע"כ. ובאמת מצינו לכת"ס (שם ד"ה ועוד) שכת' דהיכן דתחלת מחשבתו היה למכור לאחרים גם הפר"ח יודה לאסור, ע"כ. ועי' במנח"ש (ח"א סי' ה).
מעתה י"ל שבית חרושת המייצר בשבת ר"ל כיון שעושין כן ע"מ למכור יש לאסור את החפץ למכירה וגם לאחרים לקנותו.
ז. מעשה שבת ספקו לקולא או לחומרא
אלא שכ"ז כשיודע שהצרו החפץ בשבת, אבל אם אין הדבר ידוע לו, י"ל דחשיב ספק וספקו לקולא. דהנה מצינו בלבוש (אות א) שכת' שאם עשה מלאכת איסור במזיד, אסור לו עולמית מן התורה, דכתיב קודש היא לכם, ולאחרים אסור בו ביום מדרבנן, ע"כ. אולם הא"ר (אות ב) תמה עליו כי כ"ז שייך לדעת ר' יוחנן הסנדלר, אבל אנן פסקינן כר' יהודה (עי' בזה לעיל אות א'). וכן מבואר בסמוך. וא"כ הו"ל ספק דרבנן ולקולא. וכן מצינו במ"א (סי' שכג ס"ק יא) שכת' דכלי חדש אם עבר והטבילו בשבת לא ישתמש בהם ואפשר דיש להקל בדיעבד מאחר דיש מתירין לכתחלה עמ"ש סי' ת"ה ס"ט, ע"כ. וכת' הפמ"ג (שם) דמשמע מכאן דבכל פלוגתא דרבוותא כעין זה המבשל בכלי שני פת וכדו', דיעבד יש להתירו, ע"כ. וכן הוא בבה"ל (סי' רסא ד"ה ואין) דבזמן דאיכא דעות בין הפוסקים יש להקל בדיעבד ליהנות ממנה ודומיא שכת' המ"א (שם), ע"כ. ועיי"ש במחצה"ש.
וכן הוא בפמ"ג (סי' שיח א"א ס"ק י) דכל שיש ספק פלוגתא הוי ספק דרבנן לקולא. והביאו המ"ב (ס"ק ב) והוסיף שכעין זה כת' המ"א (שם), ועי' במ"א ס"ק ל"ב וצע"ק. וכוונתו להקשות דשם פסק המ"א דהמערה מכלי ראשון על מאכל חי הדבר נאסר אע"פ שיש ראשונים הסוברים שעירוי אינו מבשל. ומכח קושיא זו כת' בשביתת השבת (ס"ק נח) להתיר בדיעבד אם עשה בשוגג. אלא שהמ"ב (ס"ק עד) סתם כהמ"א. וצ"ל דס"ל שדעת המחמירים שם עיקר להלכה ואין שיטות החולקות גורמים ספק. ועי' בפמ"ג (סי' רנד א"א ס"ק יא) שכת' שעל המורה לעיין מי הם החולקים ע"מ לדעת משקלם כדי לשקול אם מחלוקתם בכלל ספק.
אלא דעי' בפמ"ג (סי' שיח מ"ז ס"ק טז) שכת' דעירוי מבשל כדי קליפה לחומרא. ובדיעבד בשוגג אסור, כיון דלמוצ"ש מותר, הוה דבר שיש לו מתירין אין אומרין בו ספק דרבנן לקולא, ומזיד קיל טפי למאן דאמר הכין, ע"כ. יוצא שהתירו במקום ספק רק כשעשה במזיד כי אין לו מתירין. אולם מסתימת המ"ב משמע דבכל גוונא מקילינן בספק פלוגתא. וי"ל דהיינו כי ספק בפלוגתא לא חשיב יש לו מתירין כמ"ש השאג"א (סי' צ) משום דספיקא דדינא קיל טפי מספק במציאות. וכן מבואר בפר"ח (או"ח סי' תצז ס"ק ג), בפמ"ג (פתיחה ליו"ט ח"ב פ"א אות כז) ובשו"ת אבני מילואים (סי' יא ד"ה אמנם).
אלא דלפי"ז היכן שהוא ספק במציאות, אם עבר בשוגג הוי דבר שיש לו מתירין. וכן מבואר במ"ב (סי' שכה ס"ק לב), עיי"ש. אלא דהיכן שעבר בשוגג אין לו מתירין ושרי, וכן פסק הגריש"א זצ"ל (מאור השבת ח"א סי' יח הגה קז) שמותר להנות ולהשתמש מתוצרת של בית חרושת המחללת שבת כיון שזה ספק מעשה שבת דאולי נעשה בימי החול והוי ספק דרבנן ולקולא, ע"כ. וכן דעת הגרנ"ק זצ"ל (חוט שני ח"ב עמ' מא ד"ה ואמנם). (אלא שבאופנים שהמייצרים הם בכלל תינוקות שנשבו י"ל דיש להחשיבם כשוגגים עכ"פ לחומרא וא"כ בנ"ד יש להחמיר בכדי שיעשו). ואף באופן שניתן לברר הדבר אלא שיש בו טרחא ספקו לקולא כמבואר בלבו"ש (או"ח סי' קס על המ"א ס"ק יג). וכן הוא בפמ"ג (או"ח סי' קס א"א ס"ק יג, סי' סז א"א ס"ק א וכללים המחודשים מהפמ"ג אות ו). וכן פסק הכה"ח (או"ח סי' קס אות נג ויו"ד דיני ס"ס סי' קי אות טו). ודעת הגרשז"א זצ"ל (שולחן שלמה הגה על ס"ק ה) שאין איסור לרכוש מוצר ממפעל שעובד בשבת, כיון שהמוצר שהצרו בשבת בטל בנעשים בשאר ימות השבוע, אא"כ ידוע שזה נעשה בשבת דבכה"ג לא יקנהו, אמנם למעשה אם יש לו מקום אחר לרכוש מוצר כזה ממפעל שומר שבת, יקנה אותו שם ולא יסייע למחללי שבת, ע"כ.
ח. לפני עור לא תתן מכשול
ועיין בכת"ס (שם) שכת' שבאופן שהדבר נאסר לבעלים ואף לאלו שנעשה בשבילם מחמת מעשה שבת אסור אף לאחרים שלא נעשה בשבילם לקנותו משום לפנ"ע עי אף באיסורים דדרבנן יש משום לפנ"ע לא תתן מכשול (ושם מיירי באופן שקונה אותו הדבר שנעשה בשבת באיסור וע"כ כיון שיש איסור למוכר למכרו יש משום לפנ"ע לקונה בקנייתו).
וגדולה מזו כתב בקהילות יעקב (ליקוטים ח"ב סי' ז) בענין מפעל מלט שעבדו בשבת קדש דפשוט דאסור לקנות גם מהמלט שידוע בבירור שלא חיללו עליו את השבת שהרי אילו לא היו קונים מהם זה שנעשה בחול ודאי היה ממעט בעבודתו להבא, אם בהפסק כמה שבועות אם במיעוט פועלים ואיכא לפנ"ע גמור. ועיי"ש שלזה הסכים החזו"א. והובא בחוט שני (שבת ח"ב עמ' מב הגה לג).
אלא שמעיקר הדין לכאורה דברי הקה"י צע"ג כי בכל גוונא י"ל דליכא לפנ"ע מכמה טעמים. א' כיין שבשעת המכירה אכתי ליכא מכשול אלא לאחר זמן, כמבואר במ"א (סי' קסט ס"ק ו), וכן פסק המ"ב (שם ס"ק יא). וכן דעת התורת חסד (ח"א סי' ה אות ט סד"ה מעתה). ועי' בזה בשמעתא עמיקתא גליונות נ"ג וקט"ז. ב' כיון שאינו מושיט איסור ממש י"ל דלא שייך בזה לפנ"ע וכן משמעות הש"ס בכמה מקומות דאיסור לפנ"ע הוא דוקא כשמוסר איסור לשני, כהא דע"ז (ו:) אין נותנים כוס יין לנזיר. אלא דמצינו בקדושין (לב.) דרב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה איזיל אחזי אי רתח אי לא רתח ומקשים בגמ' ודילמא רתח וקעבר אלפנ"ע ומשני דמחיל ליקריה. ועי' בספר ח"ח (הל' לשה"ר כלל ט באמ"ח אות א בהגה) שהוכיח מכאן דאף דאין רצונו של אביו וגם של לזה אפי"ה כיון דמכין לו סיבת העבירה עובר על לפנ"ע. וכן בקהילות יעקב (שם) הוכיח משם דאיסור לפנ"ע הוא עי"ז שמעורר הרצון של השני לעשות עבירה אפי' כשאינו מוסר גוף האיסור. מיהו יש לדחות דשאני התם שעושה מעשה בידים המעורר השני לעבירה, וע"כ נחשב מושיט ומכשיל את חברו, משא"כ בנ"ד. וכן מצינו דבגוונא שעושה פעולת של רשות שאין בה שום איסור אין הדבר בכלל מכשול. וכן דעת האג"מ (יו"ד ח"ג סי' צ ד"ה והטעם) משום דליכא חיוב על האדם לשמור בעלי עבירות מחטאים "שיחטאו בעצמן". וכן מצינו במנח"ש (מהד' ק' סי' ז ענף ד אות ג, ועיי"ש מהד' תנ' סי' קלד אות ט) דאפי' שבהכרח יעבור השני על איסור, כיון שחברו נוהג כדין אין בכה"ג משום לפנ"ע. ועי' באבנ"ז (יו"ד ח"א סי' קנה אות י) שכת' דלאו דלפנ"ע אינו אלא ביודע שמכשיל את השני, אבל בלא כוונה אין שייכות איסור כלל בגורם.
ועוד י"ל שאין כל קניה גורמת באופן ודאי שהמפעל יעבוד בשבת, וא"כ חשיב ספק לפנ"ע דשרי כמבואר במ"ב (סי' שמז ס"ק ו) והארכנו בזה בשמעתא עמיקתא גליון נ"ג. ועוד י"ל דבגוונא שבלא"ה המפעל יעבוד בשבת אלא שמחמת ריבוי קניות מהמפעל יגרם שייצרו יותר כמות בשבת אין זה אלא ריבוי בשיעורים, ומצינו לריטב"א (ע"ז ו: ד"ה תלמוד לומר, ב"מ ה: ד"ה דאי לא תימא הכי) ובמאירי (ע"ז ו: ד"ה כל מה שנאסר) דאין משום לפנ"ע במקום שגורם שירבה בשיעורים. ועי' באג"מ (או"ח ח"ב סי' פ ד"ה אבל) שצירף דברי המאירי והריטב"א להלכה. ועי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון ש"י. ועיי"ש עוד בגליון קי"א די"א שבאיסורים דרבנן ליכא משום לפנ"ע.
ט. מסייע לדבר עבירה
ואם משום איסור מסייע לדבר עבירה, יעויין בש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו) דס"ל דאין משום מסייע למומר משום שאין חיוב להפרישם מעבירה. וכתב הדגמ"ר (שם) על דבריו "הא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא ישראל הוא, אבל נלע"ד כוונת הש"ך דאף בישראל אין מצווים להפרישו כ"א כשעובר בשוגג ויש ביד איש אחר להפרישו, ומומר דנקט הש"ך הוא משום דהפוסקים במומר דברו". אלא שמצינו לתפארת שמואל (ע"ז פ"א אות א) שנקט דאיכא איסור מסייע למומר. וכן נקט החיי"א (כלל לו אות ח). ועי' בלשון המ"ב (סי' שמז ס"ק ז) דמשמע קצת דס"ל כהש"ך. והאג"מ (אה"ע ח"ד סי' סא אות ב ד"ה ולפ"ז) כת' שראוי לפסוק כהש"ך והדגמ"ר. ועיי"ש (או"ח ח"ה סי' יג אות ז) שהמגיה הביא שכך היה בעל האג"מ זצ"ל מורה. וא"כ עכ"פ יש עוד צירוף להקל בנ"ד כיון שהמשתמשים אינם אלא חופשים [אלא שכ"ז לסוברים שאינם שתו"מ בכלל מומרים הם, עי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון ה']. ובאמת בנ"ד בלא"ה ליכא משום מסייע לפי המבואר לעיל דאין בכה"ג משום לפנ"ע כיון שאין מכשול מיידי, וא"כ ק"ו דליכא משום מסייע, וכ"כ בא"א מבוטשאטש (סי' קסט) דבכה"ג ליכא משום מסייע. ועי' עוד בשמעתא עמיקתא גליון קט"ז. וכן יש לצרף בנ"ד דעת הסוברים דליכא משום מסייע אלא דוקא בשעת העבירה כמ"ש בכת"ס (יו"ד סי' פג ד"ה וליישב). וכן נקט הגריש"א זצ"ל (קובץ תשובות ח"א סי' מ). ועי' במנח"י (ח"ג סי' עט אות ג-ד) שהאריך לתמוה על דברי הקה"י.
מסקנא דדינא
א' ישראל שעשה מלאכה דאורייתא בשבת, בשוגג אסור לו להנאות ממנה וכן לאחרים עד מוצ"ש, ובמזיד לו אסור לעולם ולאחרים עד מוצ"ש. וי"א שבשוגג מותר לו ולאחרים מיד, ובמזיד אסור לו ולאחרים עד מוצ"ש. ובמקום הצורך יש לסמוך על דעת הי"א עכ"פ כשעבר בשוגג. ב' אם עבר על איסור מלאכה ע"י עכו"ם נאסרת לו המלאכה עד מוצ"ש עד שיעבור שיעור בכדי שיעשו. ויש להחמיר בזה אף כשהמלאכה נעשתה ע"י אינו שתו"מ. ג' דבר שנעשה בו מלאכה בשבת אע"פ שאסור להנאות ממנו, מ"מ מותר למכרו, אולם אם נעשה ע"מ למכרו לאחרים אסור לו אף להנות מדמי המלאכה ולאחרים אסור לקנותו. ד' חפץ שידוע שיוצר בשבת באיסור אסור לקנותו (כמבואר לעיל), אולם אם אינו יודע אם ייצרו אותו בשבת מעיקר הדין אין איסור, ומ"מ אם יש אותו מוצר מחברה אחרת השומרת שבת, יקנה ממנה ולא יסייע למחללי שבת.